מהי בקרת כניסה והיכן משתמשים בה?

בקרת כניסה היא מערכת שבה משתמשים בדרך כלל כדי לפתוח דלתות או שערים. המערכת מורכבת מבקר כניסה שמקבל את הנתונים ומאמצעי שליטה או ניטור מרחוק. הבקר יכול להיות קורא מגנטי, קורא קרבה מסוג RFID או קורא ביומטרי. בנוסף, יש סוגים שונים של מערכות ואלו המאפיינים של הדגמים הנפוצים:

א. בקרת כניסה עצמאית – בקרה עצמאית לא מחוברת למחשב אלא פועלת באופן אוטונומי. היא מחוברת למקור מתח לשם הזנת החשמל וההפעלה והיא גם לא יכולה לספק תיעוד על הנכנסים והיוצאים.

ב. בקרה ממוחשבת או רשתית – זו בקרה שמתחברת לרשת האינטרנט ולמחשבים השונים שנמצאים עליה. החיבור למחשבים מאפשר למערכת לא רק להישלט מרחוק על ידי הגורמים שמוסמכים לכך, אלא גם לנפק דוח של כניסות ויציאות. עם זאת, את המערכת הממוחשבת או הרשתית אפשר להתקין רק במקומות עם חיבור לרשת.

באיזה טכנולוגיות משתמשים בתוך המערכת העצמאית?

גם בתוך הקטגוריה הספציפית של מערכת בקרת כניסה עצמאית ניתן  לזהות הבדלים בין הטכנולוגיות הקיימות:

א. קודן – זו טכנולוגיה בסיסית שמזוהה גם עם מערכות כניסה לבנייני מגורים ומשרדים. הקודן הוא בעל לוח מקשים וספרות, כאשר על מנת לפתוח את הממסר יש צורך בהקשת הקוד. היתרון הוא עלות נמוכה אך החיסרון הוא רמת אבטחה לא מספיק גבוהה למוסדות וארגונים.

ב. בקרת כניסה עם קורא כרטיסים מגנטיים – זהו פתרון נפוץ במגזר העסקי. הבקרה עם כרטיסים מגנטיים עובדת כיחידה עצמאית, אך אפשר להגדיר עבורה משתמשים באמצעות כרטיסים מקודדים. היתרון הוא שמדובר על בקרה פשוטה וקלה אבל החיסרון הוא שיש תלות בכרטיסים כדי להיכנס ולצאת.

ג. בקרה עם קורא קרבה – כאמור, קורא RFID משמש כהתקן שדרכו ניתן להחליט האם לאפשר פתיחה של דלתות ושערים. אין צורך להעביר תג בתוך הקורא כמו כרטיס מגנטי והקריאה מתבצעת ממרחק של כמה סנטימטרים. החיסרון הוא שניתן להעביר תגים בין אנשים ואפשר אפילו לשכפל חלק מהם.

לסיכום, יש הרבה יתרונות מערכות בקרת כניסה ולכן הן משמשות לקוחות במגזר העסקי, הציבורי והפרטי.